פוסט הראשון לספטמבר

להספיק בשבוע האחרון של החופש:

• לארגן ציוד
• לבקר בבית ספר
• לראות איפה כיתות א ולפגוש את המורה החדשה
• להרגע
• לצאת לקמפינג שהבטחנו ודחינו כל הקיץ

אין על קמפינג ב 30 לאוגוסט. הכל ריק, המתחם כמעט כולו לרשותנו, אנחנו , זוג צעיר ועוד 3 משפחות עם ילדים קטנים, תענוג
לחזור הביתה בצהריים ולגלות סוף סוף מי תהיה המורה בכיתה ג, וששכחו לציין ברשימת הציוד שבעצם צריך גם יומן.
לברך על חנויות קטנות ליד הבית שחוסכות את הצורך להיכנס לקניון ביום העמוס ביותר בשנה, טוב, חוץ מבערב פסח - אז יותר עמוס.
להכין בגדים, גם תחתונים וגרביים.
להתארגן וללכת לישון מוקדם
לא להירדם
מהתרגשות
עד ממש מאוחר
לקום מוקדם בבוקר, בלי תאבון
לצאת לבית ספר
ולהודיע לאמא ש "יותר קל לי להיות אמיצה כשאתם רחוקים, אז תלכו" תורה פילוסופית שלמה שכוללת את הרציונל וגם תכנית פעולה למימוש
לשכוח לצלם את תמונת היציאה מהבית המשותפת הקלאסית
לעמוד מחוץ לכיתה ולהתחיל לדמוע כשנדמה לי שראיתי אותה מנגבת דמעה
לא להאמין לאימהות שאומרות לי שהיא בכלל לא בוכה
ללכת להציץ בכיתות ג לראות שהם גדולים ושם הכל קול
לבכות שוב כשכיתות א נכנסות לטקס פתיחת השנה

לחזור הביתה לראות את כל המשימותשהצטברו במהלך אוגוסט
להיכנס להתקף חרדה קל
לנשום
ללכת לישון צהריים...