יום שלישי, 22 במרץ 2016

דבוקה

רצים בדבוקה אחת, כך הגדירו המאמנים את אימון הריצה. כולם רצים ביחד. גם אם חלק חזקים יותר וחלק מהירים פחות. ואם מישהו מתעכב חוזרים לאסוף אותו.
אלו הכללים. שומרים על החלשים, לא משאירים אותם לבד ובאותו הזמן מרוויחים אימון נוסף לחזקים, ובעיקר שומרים על הכוח של הקבוצה. אנחנו ביחד.
בזמן האימון אני רואה את הסמיילים והאימוג'ים שמופיעים בקבוצת ווטסאפ אחת של קבוצה אמיתית אחת, הסימנים שמסמלים הצלחות, ניצחונות קטנים במשך היום. שמעודדים ומחזקים, מדביקים אחד את השני וכולם מגיבים ונזכרים במה הצליחו ומה עשו לטובת עצמם היום.
ובקבוצה הפיזית יש את הדיון הזה, של אלו שהצליחו אבל לא רצו לכתוב. הם לא רוצים להפריע, וכבר כתבו מספיק, ולא נעים...
הדיון הזה חוזר בקבוצות בצורות שונות, כל פעם מחדש.
והקבוצה כל פעם מזכירה שכשאחד מצליח זה מעודד את האחרים, זה מזכיר להם את הבחירות וההתחיבויות שלהם ומוכיח שזה לגמרי אפשרי. וכל פעם מחדש יהיה מישהו שיגיד "אבל לא נעים לי להפריע לכולם"...
כמה קשה לנו להודות בהצלחה
אולי כדי שלא יצפו מאיתנו מעכשיו להצליח לתמיד
אולי נגד עין רעה (מי מאמין ?)
אולי בכדי להמנע מכותרת ה "שוויצר"
אנחנו כל כך רגילים להחביא את ההצלחות האלו באוכל, להקטין אותן ולא לתת להן חשיבות.
הביקורת הפנימית זועקת - יאללה יאללה תרגע, אתה לא כזה להיט כמו שאתה חושב...

אבל כשמצליחים - לשתות, להתאפק, לאכל ארוחות מסודרות ולא לנשנש, לצאת להליכה, לבשל ארוחה שווה בריאה ומושקעת, ומצליחים גם לעדכן - כולם מרוויחים

כי כשיש חזקים בקבוצה, הקבוצה חזקה וכשמעודדים ותומכים ואוספים את כולם, הקבוצה מלוכדת וכשהחלשים מצליחים, הניצחון של כולם מתעצם!
בדבוקה אחת

יום שני, 7 במרץ 2016

ניקוי

מדי פעם כדאי לקחת 2 צעדים אחורה ולהסתכל על העולם / הבית / החיים / הגוף / הארון / המטבח בזווית אחרת. לפעמים מגלים דברים שלא חשבנו שיהיו שם. אפשר לבחור:
מה אני רוצה שיהיה שם, מה להוציא, מה חסר ומה וכדאי להוסיף.
זה נכון גם לגבי התזונה שלנו, הרגלים שהשתרשו, וגם על האנשים שסביבנו
מה הדברים שהיית רוצה שלא יהיו?
מה חסר לך?


שמתם לב שלנקות זה כמו לקנות, רק הפוך? 

אני מתגעגעת לריצה. מחזירה אותה לחיי, חוזרת לקבוצת ריצה השבוע