יש ימים כאלו - מה לעשות...

יש ימים שבהם יותר קשה לנו מאחרים

בגלל המצב רוח, בגלל משהו שקרה לנו, בגלל משהו שלא קרה, או מכל סיבה, המסגרת הולכת לאיבוד...

בימים האלו כדאי לשאול:

מה יכול לעזור לי?

זה יכול להיות כל דבר, טכני או רגשי

למשל

מערכת שעות וזמנים לאכילה ובכלל

בייביסיטר שישחרר אותי לשעה

שיחה עם חבר או חברה

חצי שעה לעצמי עם תכנית אהובה, ספר או מוזיקה

חולצה חדשה

ג'ינס ישן שעולה עלי 

אתגר מחשבתי כלשהו

הודעת ווטס אפ משמחת או ממריצה

הליכה משותפת

הסכם עם שותף

רישום

בקבוק מים חדש ויפה

קיסם בפה, מסטיק, משהו שיעסיק

צעצוע חדש

כוס מים

חיוך...

העיקר הוא לזהות את הקושי ולהתייחס אליו. למצוא מה יעזור לי עכשיו וליישם מבלי להתבלבל ובעיקר בלי להיבהל

אז מה יעזור לך?

הצעצוע החדש שלי

לפעמים עזרים טכנולוגים יכולים פשוט לעשות מצב רוח טוב.
קיבלתי צעצוע חדש, מתנה מוקדמת (מאוד) ליומהולדת
בלנדר של Blendtec.
אומנם כדי לעבוד בארץ הוא צריך שנאי ענקי, אבל מה איכפת לי , הוא עובד :-)

השייק הירוק שלי מעולם לא היה קל כל כך להכנה...

אז מי מצטרף אלי לפינוק?

וכמעט שכחתי, הוא גם מכין מרק 

למה אכלתי את זה?

אני מאמינה שעודף משקל הוא סימן, איתות, סוג של תמרור
לפעמים הוא בא להגיד

• לא טוב לי
• תראו אותי
• שימו לב אלי
• אני צריך עזרה
• קרה לי משהו

לפעמים משהו אחר

בדרך כלל, כשאנחנו עמוק בפנים קשה לקבל את זה. מנפלאות ההכחשה. אבל אפשר לראות את זה גם בפרטים הקטנים:
תרגיל -
בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם אוכלים משהו ש... תשאלו את עצמכם
למה אני אוכל/אכלתי את זה עכשיו?
אל תסתפקו בתשובה הקלה של "בא לי"."התחשק לי" או "זה טעים", במיוחד במקומות שזה לא באמת טעים.
להישאר שם שניה ולנסות להבין למה באמת אכלתי את זה עכשיו, או "מה התירוץ שלי"
זה יכול להיות:
כי אני עייף
הבוס עצבן אותי
לא חשבו עלי
העליבו אותי
הרגשתי מסכן
פחדתי
אף אחד לא דואג לי

אני מדברת על המקומות שאנחנו אוכלים מתוך דחף לא מוסבר, בלתי נשלט ולא משהו שהיינו בוחרים לאכול בדעה צלולה.

המטרה היא לא למצוא תירוצים, אלא להציף את הסיפור הפנימי, אם המקור של הסיבה הרגשית. אחר כך כבר אפשר יהיה לבחור להתמודד עם הקשיים מתוך מקום של כוח, ואז תתנו לעצמכם חיבוק

כשמתחילים להכיר ולראות את המקומות אלו, יותר קל גם להתמודד איתם.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים

חג שמח!