היום חלפה בי שאלה משונה
משונה בגלל שאני יודעת את התשובה
משונה בגלל העיתוי
חשבתי אם הלידה השקטה שעברתי שינתה אותי
אם הייתי בנאדם שונה אילו זה לא היה קורה. אם לא הייתי מקבלת רעלת הריון בשבוע עשרים וחמש, אם לא היינו צריכים להחליט מה יהיה בגורלה ואם לא היינו נפרדים ממנה כך.
התשובה הברורה היא שברור שכן וגם שלא. שבמובנים מסוימים לא השתנתי ואני אותו אדם רק עם עוד צלקת של החיים. אבל מבחינות אחרות לא. אני יודעת אכזבות וכאב. יודעת את משמעותה של בחירה והמשקל שהיא נושאת שנים אחר כך. יודעת שאף פעם אי אפשר לדעת מה קורה בליבו של אחר. וכועסת. כועסת, שהייתי צריכה לדעת את כל זה, שהייתי צריכה להתמודד ולהתחשל.
מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג מחשל את האימא. כמה קלישאתי, כמה נכון וכמה כואב.
ואם זה לא היה קורה, האם הייתי אמא אחרת? יותר סבלנית? או פחות סבלנית?
פחות כועסת/ מרירה/ עצובה? אבל אני לא חושבת שאני כזו...
העיתוי משונה כי לרוב המחשבות האלו מגיעות בנובמבר. החודש שבו נולדה ובו נפרדנו ממנה
ואולי זה ניקוי הרעלים שהציף את התחושות, אלו שכבר תשע וחצי שנים מופיעות להן מדי פעם, בלי התרעה מוקדמת ומזכירות לי את הילדה שאין לי.
אולי הילדים שלי היפים, הרגישים, החכמים והטובים שגדלים מיום ליום וממלאים אותי באושר.
מה היה אילו
