היום חלפה בי שאלה משונה
משונה בגלל שאני יודעת את התשובה
משונה בגלל העיתוי
חשבתי אם הלידה השקטה שעברתי שינתה אותי
אם הייתי בנאדם שונה אילו זה לא היה קורה. אם לא הייתי מקבלת רעלת הריון בשבוע עשרים וחמש, אם לא היינו צריכים להחליט מה יהיה בגורלה ואם לא היינו נפרדים ממנה כך.
התשובה הברורה היא שברור שכן וגם שלא. שבמובנים מסוימים לא השתנתי ואני אותו אדם רק עם עוד צלקת של החיים. אבל מבחינות אחרות לא. אני יודעת אכזבות וכאב. יודעת את משמעותה של בחירה והמשקל שהיא נושאת שנים אחר כך. יודעת שאף פעם אי אפשר לדעת מה קורה בליבו של אחר. וכועסת. כועסת, שהייתי צריכה לדעת את כל זה, שהייתי צריכה להתמודד ולהתחשל.
מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג מחשל את האימא. כמה קלישאתי, כמה נכון וכמה כואב.
ואם זה לא היה קורה, האם הייתי אמא אחרת? יותר סבלנית? או פחות סבלנית?
פחות כועסת/ מרירה/ עצובה? אבל אני לא חושבת שאני כזו...
העיתוי משונה כי לרוב המחשבות האלו מגיעות בנובמבר. החודש שבו נולדה ובו נפרדנו ממנה
ואולי זה ניקוי הרעלים שהציף את התחושות, אלו שכבר תשע וחצי שנים מופיעות להן מדי פעם, בלי התרעה מוקדמת ומזכירות לי את הילדה שאין לי.
אולי הילדים שלי היפים, הרגישים, החכמים והטובים שגדלים מיום ליום וממלאים אותי באושר.
מה היה אילו
היכולת לא לתחם את זה לנובמבר מעידה בעיני על אוורור ויכולת להסתכל לצל הזה שהולך איתך/כם בעיניים .יש לי מלא לשאול אבל אתאפק בינתיים. ואתן חיבוק ורטואלי.
השבמחקאולי
מחקואת מוזמנת לשאול מתי שתרצי
ומחבקת אותך גם
ואת מהממת
בכל פועלייך
מה שחיה אמרה, ומוסיפה חיבוק משלי גם.
השבמחקושמחה מאד שאת כותבת.
מחבקת חזרה
מחקאת השראה
כמי שהכיא אותך לפני ואחרי, אני חושב גם ש, גם וגם. ברור שכן וברור שלא.
השבמחקאת אמא נהדרת, רגישה ואוהבת שיודעת להציב גבולות בלי לשים את עצמך קודם. האם זה היה משתנה? לא.
את אישה חזקה כאין כמוך, אין דבר שיכול לשבור אותך. אין. האם זה היה משתנה? האם היית שברירית ורכרוכית אלמלא לוטם הייתה צריכה להמשיך בדרכה מבלי לעצור אצלינו? לא ולא. אם את שכחת כי זה כבר עשר שנים, אני יכול לומר שהחוזק שלך תמיד היה ותמיד יהיה. לוטם הצריכה אותך להשתמש בחוזק הזה כך שעכשיו את יודעת שהוא קיים (ומאז נעזרת ונעזרנו כולנו בחוסן הזה שלך).
אני לא חוויתי כאב כמו שלך, וגם אילו חוויתי, אני לא אישה, אז אני אף פעם לא אדע מה זה, אבל משהו אומר לי שע״מ לבחור ׳לחיות׳ אחרי חוויה כזאת, החוזק והחוסן באים בצורות ובקולות שונים, במחשבות ואמירות והתנהגויות שונות.
לא ממש עניתי על השאלה שלא ממש שאלת, אבל רציתי שתדעי, אם לא אמרתי בעבר, כמה אני מעריך אותך
❤️
דרור, מילותיך מרשימות, מחממות, כל כך אנושיות ואוהבות, כל כך מחבקות, מיוחדות. אתה ואפרת חולקים משפחה מאד מיוחדת, כולכם יחד, וכל אחד לחוד, אנשים עם קסם, רגישות, חמלה ותבונה אנושית שקשה לכמת ולתאר במילים. אשרי שזכיתי להכיר כמה וכמה... שלומית
השבמחקמצאתי משהו:
השבמחקכָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.
מצאתי את זה פה:
https://www.facebook.com/%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A7-%D7%91%D7%A9%D7%A7%D7%98-%D7%94%D7%93%D7%A3-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%99-%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%A9%D7%A7%D7%98%D7%94-279000202268376/?fref=nf